| באביב לפני מספר שנים יצאתי עם קבוצת נשים, לטיול |
| ג'יפים לאורך ההרים הצופים על ים המלח. |
| הטיול התנהל במזג אויר נפלא ובראות נהדרת. היינו אנו, |
| השמים התכולים, ההרים הגבוהים והים במקום הנמוך |
| ביותר בעולם. |
| |
| בתפאורה המקסימה הזו, בשעה 11:00 בבקר לערך, מעדתי, |
| נפלתי ומהצליל שנשמע לא היה מקום לטעות - שברתי את |
| פרק כף יד ימין. |
| מיד נגשה אלי אחת החברות, אחזה עדינות בידי והתרכזה. |
| לרגע תהיתי על מעשיה ושאלתי "את עושה לי רייקי?". |
| |
| לאחר כמה דקות סיימה וענתה לי – "כן". |
| |
| עברו עוד 12 שעות של נסיעה בג'יפים בטיול לאורך המסלול |
| המתוכנן עד שהגעתי לת"א, לבית החולים לגיבוס היד. |
| עד לסוף הטיול חשתי שלא בנוח לנוכח דאגת החברות |
| לנוחיותי כי כמעט שלא הרגשתי כאב, מה שבעיני כולנו היה |
| מוזר ביותר. |
| |
| חיי הבוגרים שזורים בעזרה לזולת בכל מיני דרכים. מוקירי |
| תודה היו אומרים לי "זירה, יש לך את זה". חיפשתי את |
| ה"זה". באביב ההוא זכיתי לציון דרך באמצעות אירוע לא |
| חביב בתפאורה נהדרת. |
| |
| כך התוודעתי לרייקי. אין דבר מקרי. החיים מזמנים לנו |
| התנסויות שמהן עלינו ללמוד ולהתפתח... |
| |
| אני פתחתי את מגע של נגוהות. |
| |
| רק על עצמי לספר ידעתי..... ועולמי רחב כיקום עצמו. |
| |
| לזכות לי אם תצרו קשר, |
| |
| |
| ימים טובים עד שנפגש |
זירה
|